"גיליתי" השבוע, לראשונה, את סדרת הטלוויזיה "גיבורים".
הסדרה נוגעת בסיפורם האישי, ובהתמודדותם היום יומית של בעלי תפקידים ציבוריים העוסקים במתן שירות לאזרח.
מודה, מצאתי עצמי צופה בלא מעט רגעים נוגעים ללב.
אחד הרגעים נגע לשיחה שהתקיימה בין קצינת המשטרה הקשוחה והסמכותית, לבין בתה המקסימה בת ה-12 לערך, שנחשפה להתעללות מצד בני כיתתה, ונאלצה עקב כך אף לעבור לבית ספר אחר. במהלך השיחה, התחלפה אט אט ארשת הפנים של האם-"המפקדת" בארשת רגישה, מתעניינת וכואבת. לא נעלמה גם הדמעה בזוית העין, לשמע הסבל שעובר על בתה. ניכר הקונפליקט המטלטל בפניה, בין המודעות לכוחה הרב כקצינת שיטור הנאבקת על שמירת החוק, לבין חוסר האונים שחשה במאבקה מול הילדים שהציקו לבתה, ביודעה את מגבלת הכוח, בעיקר כשמדובר בילדים, אף שבתה נפלה קורבן לתוקפנותם.
הורים רבים חווים תחושה מטלטלת דומה, הנעה בין תחושת הזעם והרצון להפגין עוצמה ואיום למול הפוגעים בילדיהם, לבין תחושת חוסר האונים כאשר נסיונותיהם לערב את המסגרת החינוכית ובנוסף להדבר עם הילדים והוריהם, נענים באדישות, בחוסר הבנה ולעיתים בטונים צורמים – מה שמחמיר עוד יותר את המצב.
שימו לב הורים! לעיתים אינכם מודעים כלל לפגיעה בילדיכם. חשוב לדעת, כי שלב הזיהוי וגילוי המצוקה של ילדכם הינו בעל חשיבות עליונה!
ההורים אשר עסוקים בטרדות היום יום, לא תמיד מבחינים בשינויים בהתנהגות של ילדיהם, במידה ומבחינים, נוטים לראות בכך התנהגות חולפת, מבלי לייחס לכך חשיבות מיוחדת. גם כאשר שואלים את הילד מה "עובר" עליו, לרוב, יתקלו בתשובה בלתי מחייבת.
הילד מצדו מתקשה לשתף את הוריו, מפוחד וחרד לחשוף את סודו, חרד מתגובת הוריו ומתגובת הילדים המציקים. לעיתים, הילד נושא את סודו, ימים רבים, ומצבו הולך ומדרדר, עד שפרשיית ההתעללות "מתפוצצת" באחת.
לכן הורים, שימו לב לשינויים בהתנהגות של ילדכם. אם הנכם מבחינים כי נעשה מתוח, עצבני, חסר סבלנות, מצב רוח ירוד, מגיב בכעס או בהסתגרות, נמנע מפעילות שגרתית (חוגים, מפגשי כיתה וכו'), מתקשה להירדם או שנתו אינה שקטה, מסרב ללכת לבי"ס, או שהולך באי שקט בולט, וכי עוברים מספר ימים והמצב אינו משתנה, בדקו עם הילד בסבלנות וברגישות מה מציק לו. להמנע מלפנות אליו בטון חוקר וחסר סבלנות על "הטרדה" שהוא גורם – "מה עובר עליך", "קרה משהו!?", "עשית משהו לא בסדר?", "מספיק עם השתיקות שלך", "מה אתה מסתיר מאיתנו?!"….
תגובה מעין אלו לא תזכנה לשיתוף פעולה מצד הילד, להפך, היא תגרום לו להסגר ולהנעל עם מצוקתו הקשה. על כן חשוב שאחד ההורים – "המתאים יותר" (לרוב לא מומלץ ששני ההורים יחדיו ינהלו השיחה) – ינהל את השיחה באוירה בטוחה, נינוחה ותומכת, לעיתים אף מחוץ לבית. משפטים כמו "אני מרגיש/ה שעובר עליך משהו" או "מרגיש/ה שקשה לך לשתף אותי", "נראה לי שאתה מהסס וחושש מלשתף", "אל תדאג – נעמוד לצידך בכל מקרה", "אנחנו כהורים נשקול את הדרכים הטובות ביותר לעזור לך, אתה יכול לבטוח בנו", "נחשוב ביחד על הפתרונות הטובים ביותר" ועוד…. משפטים מעין אלו, עשויים להביא את הילד להרגיש בטוח יותר לשתף במצוקתו.
במידה ומתברר כי הילד חשוף להתעללות מצד ילדים, על ההורים, למרות זעמם, כאבם ותסכולם לעצור, ולא לפעול אוטומטית! עליהם לשקול היטב את צעדיהם. אין טעם בהפעלת "כוח" אלא להפך – "מוח". הגורמים שיש לפעול למולם (הורים, ילדים, המסגרת החינוכית וכו'), מחייבים שיקול דעת, שכל רב וסבלנות רבה.
במקרה זה, מומלץ, באופן מיוחד, לפנות לגורם טיפולי מקצועי, שיעזור לאבחן את המקרה, ובמקביל לקיים הערכה של הגורמים המעורבים והדרך החכמה והמושכלת לפעול למולם. אין מערכת חינוכית אחת דומה למשניה, הורים אף הם אינם עשויים מקשה אחת. הדברים אמורים גם בנוגע לילדים המעורבים. התנהלות מדודה, חכמה וסבלנית – עשויה לשפר את סיכויי ההצלחה ולחסוך, מכם ומילדיכם סבל נוסף.
מתי.ס
