דכאון וחרדה – האם טיפול תרופתי הכרחי?

לאחרונה, הציבור נחשף יותר ויותר לכתבות אוהדות העוסקות בדור החדש של התרופות המתקדמות "החכמות", הניחנות ביכולת מופלאה להיטיב את מצבם של הנוטלים אותן.

קשה לך? אתה חרד? מדוכא? – קח ציפרלקס! אתה לא רגוע – קח קסנקס! עומד לפני בחינות – קח ריטלין… קונצרטה… וכו'.

"תרופות פלא" לכל בעיה.

ב 8.4.16 התראיין בידיעות אחרונות העיתונאי רענן שקד. רענן שיתף את הקורא, בגילוי לב ראוי להערכה, במצוקותיו הרגשיות, שזכו להקלה משמעותית לאחר שהחל בטיפול בציפרלקס (תרופה אנטי דכאונית/חרדתית)

השחקנית אניה בוקשטיין, בראיון עיתונאי מה 12.5.2016, מדברת על הקסנקס שנוטלת בשעת לחץ. השיח במדיה בשבח תרופות הפלא, נקלט במודע ובלא מודע בקרב הציבור הרחב. לא פלא שחברות התרופות מדווחת על עלייה מתמדת בצריכת התרופות הניתנות להקלה בתחום הנפשי, רגשי.

משפטים הנאמרים מפי רענן שקד, עיתונאי מוכר ופופולרי, הם בעלי השפעה, גם אם לא מודעת, על הקורא הממוצע. "אני מיסיונר של ציפרלקס, וכבר העליתי על הרכבת הזאת חברים, הורים וזרים". "בתל אביב הציפרלקס הוא סוג של במבה למבוגרים". גם רופאת המשפחה שלו מצוטטת בכתבה "אנשים היום מבקשים רק ציפרלקס"

בקיצור – שיר הלל לציפרלקס.

אין כל ספק שהציפרלקס היא תרופה טובה ואפקטיבית במקרים רבים. אך ככל תרופה – היא כלל אינה מתאימה לכולם! לצד מעלותיה ישנן לא מעט מגרעות. ציפרלקס אמנם יכולה להוריד את רמת החרדה ו/או הדכאון, אך מצד שני, עלולה לגרום לתלות יתר בה,לסוג של קיהות חושים והשטחה של התחושות והרגשות. קיימת אוכלוסיה אשר לגביה עשוי הכדור להחריף את תסמיני הדכאון והחרדה, לשבש את תפקודי הכבד ואת רמת הסוכר בדם, לגרום לחוסר תיאבון (או תיאבון מוגבר), לנדודי שינה, אי שקט, אי נוחות בבטן, עייפות יתר, קושי בקימה בבוקר, קשיים בתפקוד המיני, קושי בלהגיע לאורגזמות ועוד.

הטעם לפגם בכתבה, קשור לעניות דעתי לרושם שהיא מייצרת – אתה סובל מחרדה ו/או מדכאון? רוץ אל תרופת הפלא – הציפרלקס!

לא כן הדבר. במקרים רבים אין כלל צורך בטיפול תרופתי, על מנת להפחית חרדה ודיכאון. ניתן להתמודד עם התסמינים באמצעות כלים פסיכולוגיים, קצרים וממוקדים בעלי אפקטיביות רבה, החוסכים את התלות בכדורים – על מעלותיהם ומגרעותיהם. יתרה מכך, אין ספק כי התמודדות מוצלחת ללא ליווי תרופתי, מגבירה את הערך והביטחון העצמי, ומעצימה את תחושת המסוגלות בהתמודדות עם קשיים.

מנסיוני כמטפל, נקיטת גישה טיפולית מתאימה וממוקדת, המבצעת הערכה של המצב ובוחנת באופן מעמיק את הגורמים לתסמיני החרדה והדכאון, היקפם, תדירותם ומידת חומרתם – מאפשרת שיקול דעת ענייני בדבר נחיצותו של הטיפול התרופתי. במקרים רבים טיפול פסיכולוגי ממוקד, הכולל פעמים רבות תהליכים של שינוי בסגנון החיים, אימוץ של כלים יעילים להתמודדות עם משימות היום יום,, שילוב של פעילות ספורטיבית, שינוי הרגלי אכילה ועוד. כל אלה עשויים למנוע את הצורך בטיפול תרופתי. לשמחתם ולרווחתם המלאה של הפונים.

מצד שני, אין ספק כי מקרים המאופיינים בדכאון וברמת חרדה גבוהים, לאורך זמן, הטיפול התרופתי יהיה נחוץ והכרחי, והוא בהחלט עשוי לסייע בשיפור המצב. יתר על כן, במצבים אלו לא יהיה נכון להסתפק בטיפול פסיכולוגי בלבד. חשוב והכרחי יהיה ללוותו בטיפול תרופתי מתאים.

לסיכום – אינני נגד מתן טיפול תרופתי! אולם אני בעד הפיכתו לסלקטיבי יותר, להעניקו במקרים בהם הוא נחוץ, ובידיעה של יתרונותיו לצד מגרעותיו. ראוי כי כל מקרה ישקל לגופו. נושא הדכאון והחרדה, בהיותו כל כך "פופולרי" בעשורים האחרונים, מהווה מושא למחקרים רבים – רפואיים ופסיכולוגיים כאחד. ראוי לשקול היטב לפני ש"רצים אל פתרון הקסם".