דיכאון תגובתי

דיכאון תגובתי הינו תגובה נורמלית לאירוע דרמטי בחייו של אדם: פטירה של אדם קרוב, כישלון במבחן מכריע, גירושין, סיומו של קשר זוגי, מחלה, תאונה, נכות, פרישה לגמלאות, או אף בעקבות אירועי חיים חיוביים ומשמעותיים אך מלחיצים כגון – חתונה – על משמעותיה והשלכותיה, קבלת תפקיד מאתגר, לידה וכו'. במקרים אלו ייתכנו סימפטומים האופייניים לדיכאון מז'ורי, אך יופיעו בצורה מתונה יותר, למשך זמן קצר יחסית ובד"כ ללא הפרעה משמעותית בתפקוד השגרתי. גם אם קיימת ירידה בתפקוד, לא נעלמת תחושת החובה והאחריות. במצב זה הפניה לטיפול אינה הכרחית, אלא אם הקווים הדיכאוניים מתארכים למשך זמן רב מדי או אם קיימת החמרה של הסימפטומים.

תסמינים אופייניים

בדיכאון תגובתי התסמינים הדיכאוניים יכולים להופיע גם 3-6 חודשים לאחר הארוע המחולל. במקרים מסוימים אף אחרי תקופה ארוכה יותר.

התסמינים האופייניים מתבטאים ב: ירידה במצב הרוח, עצבות, נטיה לרגזנות, חוסר סבלנות, עצבנות, קשיים בשינה (מעט או יתר שינה), ירידה בתיאבון או תיאבון יתר, מחשבות על מוות, נטיה לפסיביות או לאקטיביות יתר, החלשה בתפקוד התעסוקתי / לימודי, ירידה בחשק המיני, ביכולת להנות מדברים, הימנעות ממפגשים עם חברים, נטיה להאשמה עצמית, ירידה בביטחון ובדימוי העצמי, עליה ברמת החרדה.

דיכאון תגובתי מאופיין לרוב בקו מורבידיות גבוהה עם סימפטומים חרדתיים.

הגישה הטיפולית בדיכאון תגובתי

בדיכאון תגובתי אין צורך למהר לערב גורם טיפולי מקצועי. כפי שהוזכר לעיל, מדובר בתגובה טבעית ונורמלית לאירוע משמעותי בעל אופי שלילי, (לעיתים גם חיובי). על כן, קיימת חשיבות רבה לתמיכה, ההכלה והעידוד של הסביבה הקרובה, המשפחה והחברים.

היכולת לאפשר ביטוי ושיתוף בקשיים ובמצוקה, באווירה אמפטית, תומכת ומעודדת, עשויה לשמש מנוף חיובי ליציאה מהמצב הדיכאוני ללא צורך במעורבות טיפולית מקצועית. במידה ותנאים תומכים אלו אינם מתקיימים, מסיבה כלשהי (כולל התנגדות לשתף במצוקה האישית), או למרות התמיכה והליווי של הסביבה הקרובה, לאחר זמן לא נצפית הקלה במצב, או לחילופין אף קיימת החמרה בסימפטומים, נכון אז יהיה לפנות לגורם טיפולי על מנת להגיע לאבחנה מקצועית, במטרה להמליץ על הדרך המועדפת לטפל בתסמיני הדיכאון.

במידה ויומלץ על טיפול פסיכולוגי, בדיכאון תגובתי אנו נוקטים באחת מהגישות הבאות:

1. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

2. טיפול דינאמי קצר מועד.

3. טיפול דינאמי קצר מועד בשילוב אלמנטים מה CBT.

4. שילוב של טיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי, במידה ויעלה הצורך בכך.

5. במקרים מסויימים ניתן להסתפק בטיפול תרופתי בלבד, במידה ואופציה זו בלבד, מועדפת על הפונה.

ההחלטה על הגישה הטיפולית נקבעת בהתייחס לאופי המקרה, אישיותו של המטופל ונטייתו הטבעית לאחת מהגישות המוצעות.