דיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה

הלידה מהווה עבור האישה חוויה מכוננת, עמוקה ומרגשת, המלווה באושר ושמחה, אך לפעמים עשויים להופיע גם רגשות אחרים של דכדוך, מועקה, נטייה לבכי, ולעיתים אף בדיכאון ברמות חומרה שונות.

מחקרים מצביעים על כך שכ- 10%-25% מהנשים בהריון, סובלות מתסמינים חרדתיים או דיכאוניים המתגברים ככל שמועד הלידה מתקרב. חלקן ימשיכו לדווח על תסמינים דומים לאורך מספר שבועות ויותר לאחר הלידה, עד להתפוגגותם ההדרגתית, אך אצל אחרות – התסמינים עלולים להחמיר בהדרגה ולהתפתח לדיכאון לאחר לידה.

היבטים פסיכולוגיים אופייניים במהלך ההיריון

הניסיון להסביר את הגורמים להתפתחותו של דיכאון לאחר לידה, עובר, ראשית כל,  דרך הבנת התהליכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים שחווה האישה בתקופת הריונה. לרוב, נשים מדווחות כי בזמן ההריון חוו תחושה פנימית של פריחה, הגשמה עצמית, סיפוק ואושר, חשו אמפתיה ותמיכה מצד הסובבים- בעל, הורים, חברים וכו'. התופעות הנלוות המתרחשות בהריון ומופיעות לסירוגין כמו חולשה, עייפות, דכדוך, בחילות, כאבים פיזיים, חוסר סבלנות, החרדה מהצפוי, מהשינויים בגוף וכו' – מתקבלות על ידן בהבנה ובטבעיות כחלק מהמהלך התקין של ההריון.

אחרות, לעומתן, מדווחות על תופעות נלוות דומות, אך בדרגות חריפות גבוהה יותר: "אני מאבדת את המראה הצעיר שלי", "איך אראה אחרי הלידה", "האם אצליח להוריד את המשקל העודף", "איך אדע לטפל בתינוק קטן כזה?" "מפחיד שהכל ייפול עלי" – חרדות מהאחריות, מאובדן השליטה והחופש בחייהן.

בנוסף הן חשות שגורמי התמיכה הטבעיים הנחוצים בתקופה רגישה זו – הבעל, המשפחה, החברים – אינם מגלים הבנה ורגישות מספקת לקשייהן, ומותירים אותן להתמודד לבד עם החששות והפחדים. נסיבות אלו עלולות לגרום לחלקן החמרה של הסימפטומים עד לכדי התפתחות של דיכאון לאחר לידה.

מהו דכאון לאחר לידה? (Post-Partum Depression)

במושג "דכאון לאחר לידה" אין הכוונה לדכדוך שלאחר הלידה – "הבייבי בלוז" המאפיין      כ- 50-80% מהיולדות. התסמינים ל"בייבי בלוז" הם שינויים תכופים במצב הרוח, רגישות ופגיעות רבה, מועקה, עצב, דאגנות יתר, תחושה של בדידות ונטייה לבכי. קיימת נטייה לרגשות אשם וביקורת עצמית, "למה אני עייפה ועצובה"?, "אולי אני לא מתפקדת מספיק טוב", "אולי אני אמא לא מספיק טובה"… לרוב תסמינים אלה יחלו מספר ימים לאחר הלידה וייחלשו בהדרגה לאחר כשבועיים.

חשוב להדגיש, כי תסמיני ה"בייבי בלוז" לרוב אינם פוגעים בתפקוד.

"דכאון לאחר לידה" הוא למעשה דכאון לכל דבר, וסטטיסטית סובלות ממנו כ-15% מהיולדות. על פי ה DSM (מדריך האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאים), דכאון לאחר לידה ייחשב באם התקיימו במהלך שבועיים ויותר חלק מהתסמינים הבאים:

לפחות אחד משני התסמינים –

ובנוסף, לפחות 4 מתוך 6 התסמינים הבאים –

קיימים סימפטומים אופייניים נוספים כמו תחושות חרדה בלתי מוסברות, דאגנות יתר, התפרצויות כעס, מתח רב, עצבנות וחוסר סבלנות, תלונות גופניות רבות ועוד.

מהם הגורמים לדכאון לאחר לידה

לרוב אין המדובר בגורם אחד האחראי להתפתחותו של הדיכאון, אלא בשילוב אפשרי של מספר גורמים כגון:

מצבה הנפשי של היולדת במהלך ההריון – כפי שצוין לעיל, ככל שבזמן ההריון, המצוקה הרגשית והגופנית של היולדת הייתה גדולה יותר, כך גדל הסיכון ללקות בדיכאון.

העדר תמיכה מצד המשפחה / בעל / חברים – היולדת מתמודדת עם מצוקות רגשיות וגופניות רבות, המגבירות את צרכי התלות שלה בסביבה הקרובה. חסך רב בתמיכה, הבנה והכלה, עלולים להעמיק את תחושת הבדידות, הריחוק וחוסר האונים שלה.

מאפיינים אישיותיים – אישיות המאופיינת בחוסר בטחון, הערכה עצמית נמוכה, רמת חרדה גבוהה, נטייה לפרפקציוניזם, מצבי רוח משתנים, קושי להתמודד עם מצבים חדשים, ועוד. מאפיינים אלו מעלים גם הם את הסיכון לדיכאון.

סיבות רפואיות – היסטוריה רפואית של הפרעות חרדה ודכאון, רגישות לתנודות הורמונליות וסיבות רפואיות נוספות – עלולים להוות גורם אפשרי בהתפתחות של דכאון לאחר לידה.

חשוב להדגיש כי התפתחותו של הדיכאון לאחר לידה נובע לרוב משילוב של מספר גורמים ולאו דווקא מגורם אחד בלבד.

דרכי הטיפול בדיכאון לאחר לידה

בכל פניה למכוננו עקב תסמינים לדיכאון אחרי הלידה, מתקיימת פגישה משותפת של היולדת ובן זוגה (או בן/בת משפחה קרוב/ה) עם פסיכולוג בכיר במכון, לשם ברור ואבחון התסמינים, על מנת לקבוע את האסטרטגיה הטיפולית המתאימה. במפגש משותף זה, מושם דגש על הסימפטומים הנפשיים והגופניים לסוגיהם, משך הזמן, היקפם, תדירותם, מידת חריפותם וכו' (לדיכאון דרגות חומרה שונות).

מוקדשת תשומת לב לרקע הרפואי-רגשי של האישה, מידת התמיכה לה זוכה מהמשפחה, מבן הזוג, ההורים וקרובים אחרים – לעיתים, כולל אף המסגרת התעסוקתית.

בסיום הפגישה תינתן אבחנה והערכה ראשוניים והמלצה בדבר הצעדים הטיפוליים הבאים.

בין הצעדים הטיפוליים שנבחנים

  1. בחינת הגישה הטיפולית המתאימה – טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) קצר מועד, או טיפול CBT עם אלמנטים דינאמיים, במידת הצורך תבחנה אפשרויות נוספות.
  2. בדיקת הנחיצות לליווי פסיכיאטרי ו/או טיפול תרופתי.
  3. מתן ייעוץ לבני המשפחה אשר להם תפקיד מרכזי בתמיכה ובייצוב המצב.
  4. בחינת דרכי טיפול נוספות, בהתאם לאופי וסוג הקשיים.

במידה ומתעורר ספק בקרב בני המשפחה באשר למצבה הרגשי של היולדת, קיימת חשיבות רבה בפניה להתייעצות בשלב מוקדם, כשמתחילים להבחין בתסמינים. ככל שהתהליך הייעוצי/טיפולי יחל בשלב מוקדם יותר, כך יהיה, לרוב, מהיר ואפקטיבי יותר.